<h1>איסור והיתר לרבינו שמואל</h1>
<h2>דף ו.</h2>
עם חתיכות אחרות ואין מכירה ויש בהן שישים מן החתיכה הכל מותר דכי אמרינן דבר חשוב לא בטיל דוקא כשחתיכה אסורה בפני עצמה כגון חתיכה של נבלה. וכן נמי כי אמרינן טעמא לא בטיל דוקא שהטעם בא מן האסור כגון תבלין של תרומה וכלאי הכרם. וכן נמי כי אמרינן בריה לא בטיל כשהיא אסורה בפני עצמה כגון עוף טמא ודג טמא אבל אם איסורו משום בליעת איסור בטל בשישים. וחמץ בפסח חמור מכלן שאם נתערב בפסח בין במינו בין שלא במינו אוסר במשהו הואיל ויש לו מתירין שכל התערובות מותרות לאחר הפסח והחמירה בו תורה ואסרה כל מחמצת בפסח ואף התערובות. אבל אינו אוסר עירובו בהנאה אבל אם היה דבר שבמנין כגון ככרות של בעלי בתים אוסר כל התערובת בהנאה. וכשמשערין בכל אלו האיסורין משערין בכל מה שיש בקדרה בין בבשר בין במרק בין בירקות בין בתבלין אם יש בין הכל ששים מותר.
<h2>דף סז:</h2>
ומנהג חסידים הראשונים להתיר תבשיל של ירק שנמצאו בו תולעים כשבודקין אותו אחר שנשלקו הירקות, עד ארבעה, אבל יותר מארבעה לא רצו להתיר ואע"פ שיש בו יותר מששים, מפני כי אחר שפשעו הנשים ולא בדקו תחלה יפה קודם שליקתן, אולי היו יותר ונימוחו. פירות שהתליעו במחובר אותן התולעים אסורין משום השרץ השורץ על הארץ אבל התליעו משנתלשו מותרין. ואם ספק, אסורין עד י"ב חדש משם ואילך מותרין, לפי שכל שרץ שאין בו עצם אינו חי אלא ששה חדשים והלחות שבהם אין מתקיים אלא ששה חדשים ומשם ואילך הם כעפר. לפי' אם מצאם חיים ודאי משנתלשו התליעו ואם מצאם מתים ויש בהם לחות כמו כן התליעו בתלוש. לפי' כל מיני פירות שדרכן להתליע במחובר אסור לאכול מהם עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת. דג מליח או בשר מליח או גבינה מלוחה שהתליעו, תולעים שבהן מותרין שהן כפירות שהתליעו אחר שנעקרו שמותר לאכלן בתולעת שבתוכן אבל אם יצא התולעת חוץ מן הפירות או מן הבשר או מן הגבינה והדג ונפל לארץ אסור לאכלן מן התורה משום השרץ השורץ על הארץ. והוא הדין ליבחושין שסננן שאסור לשתותן.
<h2>דף צז:</h2>
כזית איסור שנפל לתוך ששים ונימוח שהוא בטל ואחר כך נפל שם כזית אחר מותר. ואין אומ' נצטרף כזית הראשון עם כזית השני ואין בכל ההיתר ששים לפי שאיסור שבטל אינו חוזר ונעור ואפילו בתוספת אלא נעשה הכל כחולין המותר ולא די שבטל אלא שעוזר לבטל איסור אחר כמו ששנינו התרומה מעלה את הערלה וכלאי הכרם וכן הערלה וכלאי הכרם מעלין התרומה ואת הערלה ואת הכלאים ולפיכך בשר שנמלח בכלי שמולחין בו כל השנה ויש בו לחוש שנתערב בו חמץ אם החמץ נימוח בו קודם אינו חוזר ונעור. וצריך להדיח אותו יפה קודם שיבא זמן איסורו וזהו שש שעות כי שמא לא נימוח והוא בעין וחמץ אוסר במשהו בין במינו בין שלא במינו. ויש מי שהורה שאין אומ' איסור שבטל אינו חוזר ונעור אלא במינו שאי אפשר לעמוד על טעמו. אבל מין בשאינו מינו אע"פ שבטל חוזר ונעור על ידי תוספת כיון שיש בו עכשיו נותן טעם. ומביאין ראיה מן הירושלמי שאמ' גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשין של חולין ואין בהם בנותן טעם רבה עליהם גריסין של תרומה אסור. אלמא לא אמרינן איסור שבטל אינו חוזר ונעור. וכן נמי [תרומות פ"ה מ"ח] סאה של תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת ה"ז אסורה ר' שמעון מתיר. והלכה כתנא קמא. [ויש אומרי' דאינו ראיה דלא אמרינן הכי אלא גבי תרומה שהיתה לו להעלותה כשנתבטל ולא העלהו] והיא מדמעת במקום אחר לפי חשבון התרומה שבה כדתנן [שם מ"ה] סאה של תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה במקום אחר מדמעה כתרומה ודאית דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון הילכך כיון שיש עליה דין התרומה אע"פ שנתבטלה במאה עדיין היא מצטרפת לפי חשבון התרומה שבה לאסור החולין בנפילת תרומה אחרת. וכן הדין לכל איסורין אחרים שלא נימוחו כגון כזית חלב שנפל לששים של היתר ולא נימוח אלא חציו, כיון שהאיסור קיים שאם נפל לקדרה אחרת ואסר כחלב גמור אם יפול עוד בקדרה זו זית אחר של חלב יצטרפו שניהם לאסור הקדרה ולא נחשוב הראשון כאלו נימוח כולו קודם נפילת השני שהרי מצאו בעינו שעדיין ראוי לאסר במקום אחר מצטרף עם האחרון כדין תרומה. ויש אומ' (וזה) [דזה] אינו ראיה דלא אמרינן הכי אלא לגבי תרומה שהיה לו להעלותה כשנתבטל ולא העלה אבל בשאר איסורין שאין צריכין להעלות כיון שנתבטל אינו חוזר ונעור וראשון ראשון בטל.
איסור שנפל לפחות מששים שכל התבשיל אסור, אם נפל מאותו תבשיל כזית או יותר לתבשיל אחר אין אומ' שיצטרך לבטל ששים זתים של היתר אלא לפי חשבון האיסור שהיה באותו הזית. כיצד כזית חלב שנפל לתוך שלשים זתים של היתר ונימוח הכל כמה יש בכזית מהם חלק מן שלשים הילכך אם יש באותו תבשיל אחר שנפל ששים מאותו חלק האיסור שהיה באותו זית שנפל מותר. וכן מלח הבלוע מדם או משמנינות של נבלה ששמו ממנה בעיסה ובקדרה אין צריך ששים רק מן הדם ומן השמנינות הבלוע וכל שכן מלח הבלוע מן הבשר של היתר ונותנו בתבשיל של חלב שאין צריך ששים כי אם מחלב או מן השומן הבלוע כמו ששנינו [תרומות פ"ה מ"ו] אין המדמע חוזר ומדמע ואין המחומץ חוזר ומחמיץ אלא לפי חשבון.
ואם הגיסו בכף חולבת שהיא בת יומא קדרה של בשר אם יש ששים בקדרה לפי אומד הדעת ממה שהיא פולטת הכל מותר. ואין אומרים שיצטרך ששים מן הכף עצמה כגון שאומרים בחתיכה עצמה של איסור שצריך ששים מן החתיכה ואין הולכין אלא אחר מה שנפלט לפי אומד הדעת. והטעם מפני שהחתיכה כולה אסורה ואין לה היתר ואין אנו יודעין כמה נפלט דין הוא שנשער בכל החתיכה אע"פ שאנו רואין אותה גדולה ועבה כמו שהיתה בשעה שנפלה יש לחוש שנמחית רובה בתבשיל וחזרה ובלעה ונפחה מן ההיתר. אבל בכף של עץ או של מתכת שאין בה איסור אלא מה שבלעה ואף מה שבלעה היום למחר יהיה נותן טעם לפגם ונוכל להכשירה היום בהגעלה הדין נותן שלא נשער בכף עצמה אלא במה שפלטה לפי אומד הדעת.
<h2>דף ק.</h2>
וכי אמרינן דבריה אין לה שיעור דוקא בבעלי חיים אסורין כגון שרץ וכיוצא בו דכל בעלי חיים חשובים ולא בטלי ואפילו אינן חיים לא בטלי ואפילו קודם הבישול או כמו גיד הנשה וכל דבר ששמו עליו בעודו שלם וכשאינו שלם אבד שמו ואינו קרוי בריה כגוף עוף טמא דכשהוא שלם קרוי עוף טמא וכשהוא חתוך קרוי חתוך טמא וכן גיד הנשה כשהוא חתוך קרוי חתיכה של גיד הנשה, אבל נבלה בין חתוכה בין שלימה קרויה נבלה ואינה קרויה בריה, ומשום הכי בטלה בששים של היתר. ואם אינה דבר שבמנין אין חייבין עליה אלא בכזית. וכל האוכל גרגיר של תרומה או של כלאי הכרם פטור מן התורה מן המלקות אם אין בו כזית לפי שאינה קרויה בריה הואיל ואפילו כתושה קרויה חטה. ואם נמצאת בקדרה שרץ חסר רגל או כנף אם אותו הרגל או הכנף גס שיוכל להמצא בבדיקה צריך בדיקה ואם לא נמצא אומ' חסר נפל שם. ואם תמצא לומר שלם נפל שם, אולי נימוח ואם הוא רגל או כנף של זבוב אפילו בבדיקה לא ימצא במאכל של ירק, הלכך נסמוך על תרי ספקי קודם בדיקה כמו שנסמוך אחר בדיקה.
ומין במינו שנתערב ואינו דבר שבמנין ועומד בעינו שאינו בלול כגון חתיכה קטנה של איסור שאינה ראויה להתכבד בפני האורחין שנתערבה עם שאר חתיכות של היתר ועומד בעינו ואינו בלול בטל ברוב ואפילו מדרבנן דמן התורה בטל ברוב כל איסור ואפילו דבר שבמנין חוץ מתרומה וכלאי הכרם שהולכין בהם למאה ולמאתים בין בלול בין שאינו בלול. מיהו מסתפקא לן אם מותר לבשלן אחר כך יחד ואם מותרין לאדם אחד יחד כולן או דוקא לשני בני אדם. והדבר נוטה להיתר כיון שהיא בטלה כבר חזרה להיותה היתר.
עם חתיכות אחרות ואין מכירה ויש בהן שישים מן החתיכה הכל מותר דכי אמרינן דבר חשוב לא בטיל דוקא כשחתיכה אסורה בפני עצמה כגון חתיכה של נבלה. וכן נמי כי אמרינן טעמא לא בטיל דוקא שהטעם בא מן האסור כגון תבלין של תרומה וכלאי הכרם. וכן נמי כי אמרינן בריה לא בטיל כשהיא אסורה בפני עצמה כגון עוף טמא ודג טמא אבל אם איסורו משום בליעת איסור בטל בשישים. וחמץ בפסח חמור מכלן שאם נתערב בפסח בין במינו בין שלא במינו אוסר במשהו הואיל ויש לו מתירין שכל התערובות מותרות לאחר הפסח והחמירה בו תורה ואסרה כל מחמצת בפסח ואף התערובות. אבל אינו אוסר עירובו בהנאה אבל אם היה דבר שבמנין כגון ככרות של בעלי בתים אוסר כל התערובת בהנאה. וכשמשערין בכל אלו האיסורין משערין בכל מה שיש בקדרה בין בבשר בין במרק בין בירקות בין בתבלין אם יש בין הכל ששים מותר.
